אבי ליברמן בראיון: מהצלילה בים להצגה בשער – הקריירה מבית"ר ת"א עד הפועל ב"ש

אבי ליברמן, אחד השוערים הזכורים של הכדורגל הישראלי משנות ה-70 וה-80, חוזר לסיפורים, לצמתים ולתחנות המרכזיות בקריירה הארוכה שלו בליגה העליונה – ובעיקר ליכולת יוצאת הדופן שלו לעצור פנדלים. יליד 15.5.1955, בן להורים עולים מפולין ומווילנה, גדל בנס ציונה והצטיין כמעט בכל ענף ספורט אפשרי: מכדורסל ופינג פונג ועד התעמלות וקפיצות. המורה לחינוך גופני היה דוד טבק – אביו של בני טבק – ומי שגילה אותו לשער הכדורגל היה מוטי עטר. משם המשיך לנבחרת הדרום של דוביד שוויצר וחיים סנה ובהמשך לנבחרות הנערים והנוער של ישראל, לצד בני טבק, עודד מכנס וחיים בר.

כבר בגיל 16 קיבל ליברמן את אפודת השוער של הקבוצה הבוגרת בנס ציונה תחת המאמן יהודה קירט, והיה שותף לעלייה לליגה השנייה. לאחר גיוס לצה"ל החל בקורס טיס אך עבר לנח"ל, תקופה שבה מיעט לשחק, עד שחזר לשער בנס ציונה. הוא מספר בהערכה על השוערים שהיו מודל לחיקוי עבורו – חיים לוין ואיציק ויסוקר – ומזכיר את תנאי המגרשים הקשים של אז, בלי דשא ועם "קרחות" חול.

אחרי ניסיונות שלא הבשילו במכבי תל אביב ובהפועל תל אביב, הגיע המפנה: בית"ר תל אביב, בהדרכת לייזר שפיגל, רכשה אותו מנס ציונה. העסקה נסגרה בקפה סולומון על ידי עו"ד שכטר תמורת 65 אלף לירות – סכום משמעותי שהחזיק את נס ציונה כלכלית. שוער הקבוצה הוותיק שמואל דוד והבלמים אברהם לב וטופולנסקי ליוו את התאקלמותו, ובמחזור העשירי תפס ליברמן את מקומו בין הקורות ולא יצא – עד שנבחר לתגלית העונה. השכר עמד סביב 4,000 דולר לחודש, וממענק החתימה הצליח לבנות בית. במקביל, פתח חנות ספורט בנס ציונה בעזרת חברו הרצל קביליו, אגדת שערים בפני עצמו.

בגיל 27 פקד אותו משבר קריירה: פציעת גב קשה שהצריכה ניתוח והשביתה אותו לשנה. "אמרו שאני סוס מת", הוא נזכר. מי שחיברו אותו חזרה לליגה היו העיתונאי אלכס פרלסמן והרצל קביליו, שקראו לו לעזרת מכבי יפו של המאמן בן חור מזרחי. יפו שרדה בליגה העליונה ברגע האחרון, אך קשיים תקציביים הביאו למעבר קצר למכבי שעריים.

אחת האפיזודות הזכורות מהתקופה בבית"ר תל אביב התרחשה במשחק תחתית מול הכח ר"ג. המאמן ניסים בכר הודיע מראש שניסים ג'רבי יפתח, וליברמן הלך באותו בוקר לצלול ולדוג בחוף פלמחים. כשחזר לבלומפילד התברר כי איומים שהופנו כלפי ג'רבי גרמו לו לוותר על ההופעה, וליברמן נכנס לשער – עם השקיות מהים. "הצעתי לבכר דגים", הוא מחייך, "אבל נכנסתי לשער ונתתי הצגה". הדירוג בעיתונים היה 9, ומיכה דמו כבש מחצי מגרש את שער הניצחון 0:1. בסיום, כך הוא מספר, יו"ר הכח ר"ג לחץ את ידו.

לאחר מחלוקת חוזית בבית"ר תל אביב – דרישה לחוזה של כ-50 אלף דולר המבוסס על הישגים – בחר ליברמן בהצעת הפועל באר שבע. לדבריו, חדשות הספורט פרסמו שחתם בבירת הנגב תמורת 70 אלף דולר לעונה. "מילה שלי לדרומיים היא מילה", הוא אומר. בבאר שבע עבד תחילה עם המאמן ניסים בכר ובהמשך עם שמעון שנהר, וזכה עם הקבוצה בגביע הליגה ב-1988 (0:1 על הפועל תל אביב) ובגביע הטוטו ב-1989 (0:2 על מכבי נתניה). לצד ההצלחות מזכיר ליברמן את התנאים הייחודיים באצטדיון הישן בבאר שבע – "מגרש חולות" ויציעים רחוקים – ואת העובדה שלימים הוחלף על ידי יהודה אלוש ואסי רחמים, "שוער עם לב ונשמה".

את מעמדו כשוער קו נועז חיזק במיוחד בדו-קרבות מהנקודה הלבנה. ליברמן מתגאה במשחק גביע אחד מול מכבי פתח תקווה שבו עצר לא פחות מארבע בעיטות עונשין, בימים שבהם השוער היה מחויב לעמוד על הקו ולא לזוז לפני הבעיטה.

לקראת סיום הקריירה עבר לעירוני אשדוד אצל זאביק זלצר, אותו הוא מכנה "פרופסור לכדורגל". גם שם נותר זכרון מעורב: "באשדוד חסרו סבלנות בתקופה שלו", הוא מעיד. מחוץ למגרש נשא ליברמן טראומה קשה: לפני 14 שנים בנו אסף נהרג לאחר שנהג שיכור עלה על המדרכה ופגע בו. "מי שהכיר את אסף יודע – זה היה פספוס של העולם", הוא אומר בכאב.

כיום ליברמן חי עם רעייתו מימי ביישוב חד נס שבגולן, אב לשלושה וסב לשמונה נכדים. גל, אחד מנכדיו, ממשיך את המסורת כשוער במחלקת הנוער של נס ציונה, וגם לפלג יש עתיד מבטיח לדבריו. במקביל הוא מנהל את פארק הירדן, נהנה מהשקט של הטבע – אבל הלב, כך ברור, ממשיך לפעום בקצב של משחק ביום שבת.

כך, בין קרחות חול למגרשי בטון, בין דגים מהים לעצירות מהנקודה, אבי ליברמן מציב מראה לתקופה אחרת בכדורגל הישראלי – תקופה של אותנטיות, פשטות והרבה תשוקה לשער.