המהירות של שגיב יחזקאל הכריעה: מכבי תל אביב גברה 1:3 על הפועל באר שבע וזכתה באלוף האלופים

משחק אלוף האלופים שהציב את הפועל באר שבע מול מכבי תל אביב סיפק כדורגל קצבי, רעב ואינטנסיבי – ובעיקר תשובה ברורה לשאלה מי הצליח לנצל טוב יותר את חדות הקיץ: שגיב יחזקאל. הקיצוני הצהוב היה האיש שעליו נשענה מכבי בכל פעולות המעבר והיציאה קדימה, ובסיומו של ערב מרשים רשם שלושה בישולים בדרך ל-1:3 משכנע. עוד לפני המספרים, בלטה כבר בפתיחה רמת הכושר הגבוהה של שני הצדדים. הקצב במחצית הראשונה היה מהיר, עם ריצות מעומק לעומק וניסיון עקבי לתקוף את הרחבה ולא להסתפק במסירות לרוחב. מכבי פתחה בתנופה גדולה, הציבה קו קישור תוקפני ודחפה קדימה שוב ושוב. דור פרץ, הקפטן, היה הרוח החיה – יציאות העומק שלו מאחור לקדימה פתחו נתיבי מסירה ויצרו עדיפות מספרית במרכז, מה שהקשה מאוד על מערך ההגנה הבאר-שבעי.

בכל זאת, המארחת ידעה להגיב. התקפות מתפרצות שלה חתכו את האמצע הצהוב והציבו את קו ההגנה בסכנת ספיגה. בדקה ה-15 הגיע הרגע של הפועל באר שבע: קינגס קאנגווה, במהלך יצירתי וחכם, מצא את הרשת בעקב והעניק לקבוצה יתרון מוקדם. אלא שמאותו רגע ואילך, התאמות הלחץ והמהירות באגפים הכריעו את הכף. יחזקאל זיהה שוב ושוב מרווחים בצד ימין, האיץ אליהם בתנועת עומק, ועם קבלת הכדור ידע להרים את הראש ולבחור את המסירה הנכונה. פעם אחת מצא את דור פרץ שמגיע מקו שני, ופעמיים סידר מסירות מדויקות לסייד אבו פרחי, שסיים בקור רוח מול השער. כך הפך היתרון הביתי לפיגור, ומכבי תל אביב השלימה מהפך שבנה לה יתרון בטוח בדרך לזכייה.

השער השלישי של מכבי המחיש באופן הבולט ביותר את פערי המהירות והקבלת ההחלטות באותו ערב. זו הייתה מתפרצת של שני חלוצים מול שלושה שחקני הגנה אדומים, אך הדיוק בתזמון והחדות הכריעו: יחזקאל פרץ באגף הימני, שחקני ההגנה של באר שבע נראו כמי שרצים במקום, ואבו פרחי הצטרף בתזמון מושלם כדי לדחוק מקרוב את המסירה המדודה. זהו סוג המהלך שממחיש עד כמה קריטי לעגן את “ההגנה בהתקפה” – הסידור מאחור בזמן שהקבוצה תוקפת – מרכיב שבאר שבע תצטרך לשפר באופן מיידי.

גם הרגע המשמעותי בדקה ה-66, כשהיא נותרה בעשרה שחקנים בעקבות הרחקתו של רוי רביבו, לא שינה את התמונה מבחינת מכבי תל אביב. הצהובים שמרו על מבנה, קיצרו מרחקים בין הקווים, והמשיכו לאיים ביציאות מהירות קדימה. מנגד, באר שבע התקשתה לשחזר את האיזון של המחצית הראשונה, והתלות במהלךיו של קאנגווה הייתה בולטת. ניב יהושע, שנכנס רק בדקה ה-73, הותיר רושם חיובי עם נגיעות מדויקות וניסיון להזיז את הכדור מהר יותר בין הקווים, אך זה כבר לא הספיק כדי לשנות את מגמת המשחק.

מעבר לתוצאה, יש כאן גם מסקנה טקטית ברורה: כשהקבוצות בוחרות ללחוץ בגובה בינוני-גבוה ולנוע במהירות לעומק, איכות ההחלטה בשליש האחרון נעשית גורם מכריע. אצל מכבי תל אביב, הסינכרון בין כנפי ההתקפה לתנועות העומק של דור פרץ, לצד הקור הרגשי מול השער של סייד אבו פרחי, ייצר אפקטיביות מרשימה. אצל הפועל באר שבע, לעומת זאת, נדרש טיפול דחוף ב”הגנה במעבר” – מרחקים בין הבלמים למגנים, כיסוי עומק מאחורי הקו הראשון, ודיוק בקבלת החלטות כשמאבדים כדור על סף הרחבה. המשחק הזה חשף בבירור גם את החשיבות של חיפוי הדדי בקו האחורי ושל תקשורת בין שוער להגנה בעת מתפרצות יריב.

מנקודת המבט הבאר-שבעית, השבוע הקרוב טומן בחובו גם אתגר אירופי, ודווקא משום כך הדחיפות כפולה: ההגנה מוכרחה לייצב את עצמה, וצריך להכריע מהר יותר בחלק הקדמי כדי לא לאבד מומנטום. שיפור בסגירה על הכדור השני, ריווח חכם יותר באגפים והנגת קבלת ההחלטות סביב הרחבה – כל אלה יכולים להחזיר לה את העוקץ. מצד מכבי תל אביב, היסודות ברורים: מהירותו של יחזקאל באגף, ההובלה השקטה של פרץ, והקור הרגשי של אבו פרחי מול השער. אם ישמרו על המסגרת הקבוצתית גם ברגעים של חיסרון מספרי, ימשיכו להיות קשים מאוד לעצירה.

בסיכום הערב, האלופה בגזרת המשחק הזה הייתה הגישה: הישירות, הרצון להגיע במהירות לעמדות בעיטה וויתור על עודף מסירות זהירות מאחור. זהו קו שנכון לכל הליגה – קצב, תעוזה והחלטיות בשליש האחרון. אם הקבוצות יאמצו אותו באופן עקבי, צפויה לנו עונה אטרקטיבית יותר, מהירה יותר ומדויקת יותר. במשחק הזה, מכבי תל אביב כבר סימנה וי גדול ראשון לעונה, והראתה כיצד מהירות ותיאום מוסיפים שערים – וגם תואר.